הרשת: באר שבע

August 17, 2016

Please reload

Recent Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Featured Posts

אז אנחנו בעצם מארגנים קהילתיים

February 22, 2017

מסתבר שיש מקצוע חדש בעולם,

קוראים לו מארגן קהילתי.

 

מה זה מארגן קהילתי? אדם שעוסק בלהפוך הרבה אנשים שלא מרגישים זהות משותפת לקבוצה, לקהילה. עם תחושה חזקה של ביחד. היום בשיחה עם ארגון CommAgain שמחנו לשמוע שאנחנו חלק מרשת ארצית גדולה מאוד של המון מארגנים קהילתיים.

 

ולמה בכלל צריך את זה? פה נשאלת שאלה רחבה יותר, והיא:

 

גם את מרגישה שנהיית פונקציה של מקום העבודה שלך?  אם אפילו לרגע קל עברה בך צמרמורת לנוכח השאלה, זו הזדמנות מצוינת להתעמק בה קצת יותר. כולנו מכירים אותו, את מירוץ העכברים האין סופי הזה. את המרדף אחרי להספיק, ולהיות יעיל, ולנשום בין לבין, ולשלב את היוגה של הערב, עם כמה חתיכות עם ערך קלורי במהלך היום. ולסיים את זה, ולהספיק לשלוח את המייל ההוא לפני שהדד-ליין יעבור. אבל מתי את מקדישה זמן לפתח את עצמך? עצמך שהוא מעבר למקום העבודה שאת? מתי את חיה? נושמת עמוק?

 

עכשיו תראו, יכול להשתמע מכך שמקום העבודה הוא רעיון רע ומר שיש לבטלו. לא בכך מדובר. העבודה כבודה במקומה מונח. ויש שזכו לכזו שמתגמלת נפשית, ומספקת רעיונית. וגם מייצבת כלכלית. אבל ברור לנו הרי שהעבודה שלנו אינה מהות הכל. ושכדאי שנעצור ונחשוב על חיינו ולאן היינו רוצים שהם ילכו. העצירה הזו היא בעצם להחליט מה היינו רוצים לעשות עם החיים שלנו. לקחת עליהם אחריות. 

 

ופה מתחילה תגובת שרשרת מאוד חיובית. העצירה ללקיחת אחריות על עצמנו מובילה לחשוב גם על הסובבים אותנו, ועל הסביבה שאנחנו חיים ונושמים בה, ועל החיים האלו, והעולם הזה. לא רק בקטע פילוסופי. בקטע של אכפתיות. אכפתיות ממה שקורה בתוכנו, וממה שקורה סביבנו.

 

ואיך כל זה קשור למארגן קהילתי? פשוט מאוד. יש משהו מאוד מפריד בעולם התעסוקה של ימינו. כל אחד נמצא במקום העבודה שלו. ואין מסגרת מקשרת חברתית מעבר לכך, כלומר, יש את החברים ואת המשפחה. אבל אין תחושה של קהילה. תחושה של ביחד. תחושה של בטחון חברתי עמוק. תחושה של רווחה. של ידיעה שיש שם אנשים שנמצאים מסביב ואכפת להם. לא כי הם החברים שלנו מהיסודי, אלא כי אנחנו חיים איתם בקהילה ולמדנו להיות אכפתיים זה כלפי זה. כן כן, אני מדבר על השכן הזה שאנחנו רואים במבט חטוף בחדר המדרגות ומגניבים לו שלום חטוף, או על הירקן השכונתי שמעולם לא ניהלנו איתו שיחה מעבר למחיר החסה, או על האנשים הנחמדים שעושים כושר במתקני הספורט בשכונה שלנו. על הסובבים אותנו.

ולכן, נוצר לו תקן חדש בעולם העבודה. אותו מישהו שמה שהוא טרוד בו (טרוד בקטע טוב, כן?) הוא החשיבה על איך לייצר הזדמנויות למפגש אנושי, להיווצרות של ביחד, לחוויית עומק מלכדת, לקהילה.

 

אז ברוכים הבאים לרשת. הקהילה המדוברת בקטע שלעיל. אנחנו, וכשאני כותב "אנחנו" אני מתכוון ל"אנחנו" שכולל גם אותך שקוראת עכשיו את הבלוג הזה, מייצרים את המציאות של עצמנו. לא חיים במירוץ העכברים. מייצרים לעצמנו את המציאות שלנו. וואו, איזה הקלה. 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

Please reload

Follow Us
Search By Tags
Archive
  • Facebook Social Icon