להוריד אותי מרשימתכם.
זכריה ישראל אשדוד

שלום אורי

ראשית – כל הכבוד על כך שהתגובה הקודמת שלי התפרסמה, וגם על כך שענית. אמנם תגובה לא עניינית, אבל גם זה משהו.

מהותית. הרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים שבשמם אתה מדבר ושהרשת מזכירה אותם כסיסמה ללא פירוט, לא יכולים לשבת בכפיפה אחת עם המרכז הפוליטי הישראלי. זאת סתירה מובנית שאין בה שום היגיון – פוליטי ואידיאולוגי. קפיטליזם עם רחמנות מבית מדרשם של רוני בר און וציפי לבני וממצעה של קדימה הוא לא סוציאל-דמוקרטיה, איך שלא תהפוך את זה. אין שום דרך למפלגה אחת גדולה מקדימה שמאלה. יש אולי זהות בתחום המדיני בין קדימה לסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, אבל לא זהות כלכלית, חברתית, אקולוגית, ענייני שלום וזכויות אזרח.
נכון, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית משמאל לקדימה תהיה קטנה. אז מה. לא יהיה לה מצביע אחד. יהיו לה כמה מנדטים. ועם הזמן תהיה לה השפעה ציבורית, ובסוף היא תגיע להשפעה פוליטית. בדיוק כמו שקרה לשולמית אלוני בין שנות השבעים ל-93'. אני מסכים שצריך שתי מפלגות גדולות משני צדי המרכז, אבל זה לא מבטל את הצורך במפלגת שמאל אמיתית – מהקצה השמאלי של העבודה עד הקצה הפחות רדיקלי של חד"ש, אם יש כזה. זאת בדרך שבה ארגונים פוליטיים בדמוקרטיה ייצוגית מתאימים את עצמם למפה הפוליטית החברתית המשתנה, וגם מנסים לשמור על משהו מעמוד השדרה הרעיוני שלהם.
מה שאתה מציע זה שבעצם הסוציאל-דמוקרטיים יהיו הפייגלינים של קדימה.

אבל התמיכה הפומבית שלך בשני גושים מעידה על כמה אפשרויות:
או שאתה לא סוציאל-דמוקרט ואינך מבין את מהות התפיסה הזאת.
או שהרמת ידיים.
או שהמטרה שלך היא פוליטית פאר-אקסלנס: להיבחר ויהי מה.
או שכל התשובות נכונות.

העובדה שכ"הנהגה צעירה" המזלזלת בהנהגה הוותיקה אתה מנסה להוביל מהלך של איחוד רעיוני היא מביכה. היסטורית, צעירים נטו לחדד את הרעיונות שלהם. זה מה שעשו חברי השמינייה, שבהם התנאתם במפגשכם הראשון.
באופן אישי נראה לי שאני משקיע הרבה יותר מדי אנרגיה בהתארגנות הזאת, ושהתגובות שלי זה בערך שיא ההתרחשות. אז אני פורש בשיא. אבל אני פשוט לא סובל שזורים חול בעיניים.

תישר דרכך

עמיאל יקירי,

האמת שרמת הכתיבה שלך וגם התוכן לא ממש ראויים לתגובה. אני מזהה אצלך את אותה נטיה רדיקלית של כמיהה למפלגה שבה אנשים שחושבים 100% כמוך. נראה לי שבמקרה שלך, זו תהיה מפלגה של איש אחד, אם בכלל אתה תצליח להסכים עם עצמך.

עלה והצלח.

אורי זכי, וושינגטון די.סי

לא ביקרתי באתר שלכם כמה זמן, ומזל, כי ככה חסכתי לעצמי לתקופת מה את הדמגוגיה המובאת בפוסט הזה.

הציבור הפוליטי שגדל בקצב הכי משמעותי בארה"ב בשנים האחרונות, הוא הציבור העצמאי. זה שלא מזוהה עם אף מפלגה. בארץ קוראים להם הקול הצף. זה הקול שניצח לרפובליקנים את מסצ'וסטס.
בשיטה האנטי-ייצוגית של שתי מפלגות בלבד, לקול הצף והלא-אידיאולוגי יש כוח הרבה יותר חזק מאשר אצלנו. כי כל המערכת הפוליטית, מהשמאל הרדיקלי ועד הימין האוונגליסטי, תלויה בו. ההשפעה של חוסר הייצוג הזה היא אנטי-דמוקרטית. הרבה קולות מושתקים. הרבה קולות שיכולים היו להשפיע על הדיון הציבורי הולכים ומרוככים מבחינה פוליטית. יופי שיש ראש לימבו וטד טרנר, אבל הם לא משפיעים על המדיניות. הם הוצאת קיטור של דעות שמרגישות שאינן מיוצגות במערכת הפוליטית. כי המערכת הפוליטית הולכת לכיוון של עוד מאותו דבר. תראו באיזו הבנה העולם ואמריקה מקבלים את העובדה שחילופי השלטון הקיצוניים בין בוש לאובמה לא הביאו בינתיים לשינוי מהותי במדיניות. "דברים שרואים משם וכו'"? בולשיט. כי כולם מרכז. רק הצבע השתנה.

וזה מה שמציע זכי. למה? כי הוא רואה שהיום אף אחד לא רוצה לקנות את האידיאולוגיה שלו, אם היתה לו. והוא כל כך רוצה להיות חבר כנסת פעם!! לכן נציג בצלם בוושינגטון, בצלם !!!, רוצה להיות חלק מקדימה. ולא משנה אם יקום גוף עם שם חדש שיאחד את מי ששמאלה מהליכוד. זה קדימה. הוא רוצה שתי מפלגות, כי הוא מוכן למכור את הרעיונות שלו בתמורה לסידור שיאפשר לו להיבחר. הוא רוצה ליצור מצב שבין מופז לדוב חנין יהיה ריק. פשוט ריק. ואז גם הסוציאל דמוקרטים יילחמו על המרכז, על חסרי האידיאולוגיה. כשנלחמים על המרכז, מאבדים את הדרך ומשתיקים את מי שבאמת חושב. כל המחלה של המערכת הפוליטית בישראל היא שכולם מכוונים למרכז: הליכוד, קדימה, העבודה וגם מרצ וגם ליברמן. כל המחלה של הפוליטיקה הישראלית זה שכולם אותו דבר. ומה מציע זכי? עוד מאותו דבר, רק בגדול.

אבל זה לא פלא. כי הדבר היחיד שעולה מהרשת הזאת שלכם זה הרצון להיבחר. שמישהו יבחר בכם! אג'נדה? אין. אידיאולוגיה? צחוק גדול. רק שתהיה רשימה גדולה, שבה עם התקציב הנכון והחשיפה הנכונה בתקשורת – שני הסעיפים היחידים שמנוסחים בבהירות בתוכנית הרשת – יהיו כיסאות לזכי וזנדברג.

אז בבקשה, תכתבו על עצמכם שאתם קדימה, שאין לכם שום רעיון, שאתם רוצים מערכת פוליטית מנוונת, שאין בה כלום, רק שני גושים גדולים שמנסים למצוא חן בעיני הקול הצף. נהדר! זאת פשוט שיטה דמוקרטית מעולה.

מה שצריך להיות זה שתי מפלגות גדולות – ליכוד מול עבודה או קדימה, ומסביבן מערכת פוליטית שוקקת חיים, עם מפלגות שלפעמים גדלות, לפעמים קטנות, לפעמים מתאחדות, אבל לא מוותרות על הדרך כדי למצוא חן בעיני החור השחור שבמרכז. אם הייתם מדברים על איחוד חצי העבודה עם מרצ ועוד כמה ספיחים, מילא. זה הגיוני. זה גם לא מהפכה גדולה אלא הסתגלות למצב הפוליטי, בטח לא שווה את כל המילים הגבוהות שנשפכות כאן. אבל מערכת דו-מפלגתית (ואיפה ישתלבו הערבים, הדתיים, החרדים)? מאוד דמוקרטי. אני באמת מאחל לרשת שתקים את המפלגה הזאת. מוושינגטון. בהנהגת איש בצלם שחולם על כיסא בין הנגבי למופז. איזה ביזיון. ממש דור המנהיגות הבא.

לאחר שהתפרסם ראיון עם אברום בורג ב "הארץ" (14.11.2003) חשבתי שקרא "נס" — כלומר מקרה נדיר בצורה קיצונית כל עוד האדם לא בא לידי טראומה של הפסד טוטאלי — שבו מנהיג פוליטי מהשורה הראשונה (יו"ר הסוכנות, יו"ר הכנסת) תופס פתאום את עצמו כמי שטענה וסטה מדרך הישר, מודה בפומבי ומבטיח לתקן את דרכו… אברם בורג התגלה באותו ראיון כאותו מנהיג נבון ומוסרי שאני לשווא תר אחריו עד היום. בעצה עם מספר חברים, כתבתי לו אז דברי שבח והצעתי שיעמיד עצמו בראש תנועה שתעשה את מה שהוא אומר צריך לעשות, תנועה לשחרור ישראל מהשטחים (אילו הייתה פה אפשרות הייתי מדגיש את ארבע המלים שלפני פתיחת הסוגרים). לא זכיתי לתשובה. אברום בורג נעלם, כתבו שהסתבך באיזה עניין ממוני. היום גיליתי אותו פה באתר הזה.
אז תעשו בעצמכם השוואה בין מה שהוא אומר היום ("חברה אזרחית") ומה שאמר אז ואם יש לכם דיבור איתו – שאלו אותו על כך.
רשות הדיבור לאברום בורג, מהדורת 2003, המקרה היחיד שקרה לי שהרגשתי כאילו מישהו אחר מדבר מהפה שלי – אולק נצר.

אומר על המצב בארץ:
ישראל מדינת אפליה לאומנית, בניין שבנוי על אטימות אנושית… המחזיקה את הפלסטינים תחת מגף קלגס.
"אם הציונות היום היא ארץ ישראל השלמה לא רק שאני פוסט-ציוני, אני אנטי ציוני. אם הציונות היא נצרים וקריית-ארבע אני אנטי-ציוני. …לא מקבל את הציונות שלקחה את היהדות על כל יופייה והפכה אותה לפולחן עץ ואבן. כשאני מסתכל סביבי היום התחושה השלי היא שנצרים הייתה למזבח, האל למולך וילדינו לקורבנות. קורבנות אדם של עבודת אלילים נוראה".
"אנחנו חיים במדינה שהולכת ונרקבת מוסרית. מה שהכי מפחיד אותי הוא שאנחנו לא שמים לב לתהליך שעובר עלינו… בכל פעם אנחנו מתרחקים עוד קצת ועוד קצת מהמקום שבו היינו מבלי לשים לב…. מאבדים את הרגש והרגישות שהיו המצפון שלנו…. סיסמאות מוות לערבים שהעירייה כבר לא טורחת למחוק.. אפיל ו לא שמים לב."
התהליך הסרטני אוכל בנו בכל פה. הפרוורסיה הציונית של המתנחלים והימין חדרה באופן ממאיר לכל רקמות חיינו ולא השאירה מקום לא נגוע בתודעה הלאומית.
האם מדינת ישראל עומדת בקריטריונים של מגילת העצמאות? לא! זו אמת-היסוד שממנה אנחנו בורחים ב-35 השנים האחרונות.
לנגד עינינו ישראל הולכת והופכת לענייה, חרדית, לאומנית וערבית. היא הולכת והופכת לחברה שאין לה תחושת עתיד, אין לה נרטיב ואין לה את הכוחות לקיים את עצמה.
חלק גדול מהתלמידים שאיתם דיברתי אמרי לי דברים מחרידים. הם אמרו: כשאנחנו נהיה חיילים נהרוג בלי הכרה זקנים, נשים, וטף. הם אמרו: נגרש אותם, נטיס מאות אלפים מהם לעיראק. ורוב התלמידים שישבו בקהל מחאו כפיים לדעות הללו.

אומר על עצמו בעבר
עכשיו הוא מבין עד כמה לא אהב את האדם שהפך להיות בגרסה הפוליטית.
… מבין שצמר הגפן הממסדי שפינק אוו וחימם אותו גם המית אותו מוסרית.
אחד הדברים שגיליתי (!!! כלומר, כשאתה נמצא בתוך הקלחת אתה לא מסוגל "לגלות" דברים כאלה – א.נ.) הוא שהתנהלתי התנהלות טקטית אבל ברחתי מהתייצבות מול מהויות. ההנחה שלי הייתה שבוש נבחר בלי לומר כלום ושרון נבחר בלי לומר כלום אז אולי גם אני. כך שכאשר עשיתי את חשבון-הנפש שלי אחרי התבוסה הגעתי למסקנה שיותר מדי שנים הייתי מכוון יותר מדי לעניין הפוליטי והפחות מדי לאמיתות הפנימיות. הניסיון שלי להתמרכז וההימנעות שלי מללכת עד הסוף עם עמדותיי הפכו אותי למועמד קוסמטי חסר עמדות אמיתיות. לכן, בחשבון האחרון, הלקח שלי היה שבתקופה כל כך קשה אני חייב להגיד את האמת שלי במלוא עוצמתה. אם אין ברירה אחרת עדיף לי להפסיד על אמיתות מאשר להיבחר על ריקנות."

הלו, אברום – בוא לחד"ש.
מסכים עם כל מה שאמרת. מסכים שהדבר הכי חשוב אולי הוא שותפות יהודית-ערבית.
בוא, תן דוגמה, תן מילה. חזק במעמדך ובתמיכתך את תנועת השמאל הגדולה בישראל (4 מנדטים) כיום, ששברה את כל שיאי הקולות שלה במגזר היהודי בבחירות האחרונות, אבל שחבריה היהודים עדיין מוקצים ונחשבים מטורללים ע"י המיינסטרים הישראלי.

ואתה יודע מה, אתה לא חייב לבוא לחד"ש.
בוא תעזור להקים משהו גדול עם החבר'ה האלה, ועם חבר'ה אחרים.
אבל עם שותפות יהודית-ערבית אמיתית. א-מ-י-ת-י-ת.
בוא.

אורי, אתה צודק במיליון אחוז, ואותו דבר עם החוק הביומטרי, רפורמת הקרקעות ועוד אלף דוגמאות.

אבל אבל אבל, זה לא יהיה נכון לפסול את קדימה קטגורית ולפטור אותם כליכוד ב'. זו תהיה טמינת ראש בחול והתעלמות ממציאות שהיא רלוונטית לציבור ענק שהוא בדיוק הפוטנציאל שלנו.

אנחנו יכולים להמשיך לנסות לחנך את הציבור, כפי שעשינו בהצלחה מועטה (בלשון המעטה) במשך שנים ארוכות, או שאנחנו יכולים להפנים את השיעור שהוא מעביר לנו ולנסות לתרגם אותו לשפה פוליטית רלוונטית.

מכיוון שהציבור ישפוט אותנו כל פעם מחדש, אם אנחנו חפצי חיים, אנחנו חייבים להתחיל בדרך הארוכה אל השני.

יפה כתבת!

באותו הקשר:
חוק ועדות הקבלה מקודם בכנסת כדי למנוע מערבים להתקבל לישובים קהילתיים. בעצם הוא יאפשר הדרה של כל מיעוט שאינו מתאים "לרוח הישוב". זה חלק מאותה אפליה מוסדית מרושעת שמדבר עליה אברום בורג.
השמאל צריך להיות במאבק הזה, ולא לחבור לקדימה, לישראל חסון ולשי חרמש שמקדמים את החוק הזה ממש.

לשי"ח היה תפקיד משמעותי ביצירת התודעה שחייבים לצאת מהשטחים ולהכיר בזכות של הפלשתינאים להגדרה עצמית.
כמו כן הם היו בין הגופים הראשונים שדיברו ברצינות על היחס לערביי ישראל ולמזרחים.
אין ספק ששי"ח היו קבוצה קטנה – אך השפעתה היא הרבה מעבר לקיום שלה, אלא לתהליכים שהיא השפיעה עליהם, יצרה ולתרומה ההיסטורית שלה.
מי שחושב שהסכם אוסלו צץ רק בגלל שיוסי ביילין החליט ליזום מו"מ עם אש"ף חי בסרט.
קודם לכן הייתה עבודת הכנה של הרבה שנים של הכשרת התודעה שאותה הובילו אוונגרד כמו אורי אבנרי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ' וגם ארגונים דוגמאת שי"ח, של"י, מוקד וכ'.