שלום אורי

ראשית – כל הכבוד על כך שהתגובה הקודמת שלי התפרסמה, וגם על כך שענית. אמנם תגובה לא עניינית, אבל גם זה משהו.

מהותית. הרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים שבשמם אתה מדבר ושהרשת מזכירה אותם כסיסמה ללא פירוט, לא יכולים לשבת בכפיפה אחת עם המרכז הפוליטי הישראלי. זאת סתירה מובנית שאין בה שום היגיון – פוליטי ואידיאולוגי. קפיטליזם עם רחמנות מבית מדרשם של רוני בר און וציפי לבני וממצעה של קדימה הוא לא סוציאל-דמוקרטיה, איך שלא תהפוך את זה. אין שום דרך למפלגה אחת גדולה מקדימה שמאלה. יש אולי זהות בתחום המדיני בין קדימה לסוציאל-דמוקרטיה הישראלית, אבל לא זהות כלכלית, חברתית, אקולוגית, ענייני שלום וזכויות אזרח.
נכון, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית משמאל לקדימה תהיה קטנה. אז מה. לא יהיה לה מצביע אחד. יהיו לה כמה מנדטים. ועם הזמן תהיה לה השפעה ציבורית, ובסוף היא תגיע להשפעה פוליטית. בדיוק כמו שקרה לשולמית אלוני בין שנות השבעים ל-93'. אני מסכים שצריך שתי מפלגות גדולות משני צדי המרכז, אבל זה לא מבטל את הצורך במפלגת שמאל אמיתית – מהקצה השמאלי של העבודה עד הקצה הפחות רדיקלי של חד"ש, אם יש כזה. זאת בדרך שבה ארגונים פוליטיים בדמוקרטיה ייצוגית מתאימים את עצמם למפה הפוליטית החברתית המשתנה, וגם מנסים לשמור על משהו מעמוד השדרה הרעיוני שלהם.
מה שאתה מציע זה שבעצם הסוציאל-דמוקרטיים יהיו הפייגלינים של קדימה.

אבל התמיכה הפומבית שלך בשני גושים מעידה על כמה אפשרויות:
או שאתה לא סוציאל-דמוקרט ואינך מבין את מהות התפיסה הזאת.
או שהרמת ידיים.
או שהמטרה שלך היא פוליטית פאר-אקסלנס: להיבחר ויהי מה.
או שכל התשובות נכונות.

העובדה שכ"הנהגה צעירה" המזלזלת בהנהגה הוותיקה אתה מנסה להוביל מהלך של איחוד רעיוני היא מביכה. היסטורית, צעירים נטו לחדד את הרעיונות שלהם. זה מה שעשו חברי השמינייה, שבהם התנאתם במפגשכם הראשון.
באופן אישי נראה לי שאני משקיע הרבה יותר מדי אנרגיה בהתארגנות הזאת, ושהתגובות שלי זה בערך שיא ההתרחשות. אז אני פורש בשיא. אבל אני פשוט לא סובל שזורים חול בעיניים.

תישר דרכך

עמיאל יקירי,

האמת שרמת הכתיבה שלך וגם התוכן לא ממש ראויים לתגובה. אני מזהה אצלך את אותה נטיה רדיקלית של כמיהה למפלגה שבה אנשים שחושבים 100% כמוך. נראה לי שבמקרה שלך, זו תהיה מפלגה של איש אחד, אם בכלל אתה תצליח להסכים עם עצמך.

עלה והצלח.

אורי זכי, וושינגטון די.סי

לא ביקרתי באתר שלכם כמה זמן, ומזל, כי ככה חסכתי לעצמי לתקופת מה את הדמגוגיה המובאת בפוסט הזה.

הציבור הפוליטי שגדל בקצב הכי משמעותי בארה"ב בשנים האחרונות, הוא הציבור העצמאי. זה שלא מזוהה עם אף מפלגה. בארץ קוראים להם הקול הצף. זה הקול שניצח לרפובליקנים את מסצ'וסטס.
בשיטה האנטי-ייצוגית של שתי מפלגות בלבד, לקול הצף והלא-אידיאולוגי יש כוח הרבה יותר חזק מאשר אצלנו. כי כל המערכת הפוליטית, מהשמאל הרדיקלי ועד הימין האוונגליסטי, תלויה בו. ההשפעה של חוסר הייצוג הזה היא אנטי-דמוקרטית. הרבה קולות מושתקים. הרבה קולות שיכולים היו להשפיע על הדיון הציבורי הולכים ומרוככים מבחינה פוליטית. יופי שיש ראש לימבו וטד טרנר, אבל הם לא משפיעים על המדיניות. הם הוצאת קיטור של דעות שמרגישות שאינן מיוצגות במערכת הפוליטית. כי המערכת הפוליטית הולכת לכיוון של עוד מאותו דבר. תראו באיזו הבנה העולם ואמריקה מקבלים את העובדה שחילופי השלטון הקיצוניים בין בוש לאובמה לא הביאו בינתיים לשינוי מהותי במדיניות. "דברים שרואים משם וכו'"? בולשיט. כי כולם מרכז. רק הצבע השתנה.

וזה מה שמציע זכי. למה? כי הוא רואה שהיום אף אחד לא רוצה לקנות את האידיאולוגיה שלו, אם היתה לו. והוא כל כך רוצה להיות חבר כנסת פעם!! לכן נציג בצלם בוושינגטון, בצלם !!!, רוצה להיות חלק מקדימה. ולא משנה אם יקום גוף עם שם חדש שיאחד את מי ששמאלה מהליכוד. זה קדימה. הוא רוצה שתי מפלגות, כי הוא מוכן למכור את הרעיונות שלו בתמורה לסידור שיאפשר לו להיבחר. הוא רוצה ליצור מצב שבין מופז לדוב חנין יהיה ריק. פשוט ריק. ואז גם הסוציאל דמוקרטים יילחמו על המרכז, על חסרי האידיאולוגיה. כשנלחמים על המרכז, מאבדים את הדרך ומשתיקים את מי שבאמת חושב. כל המחלה של המערכת הפוליטית בישראל היא שכולם מכוונים למרכז: הליכוד, קדימה, העבודה וגם מרצ וגם ליברמן. כל המחלה של הפוליטיקה הישראלית זה שכולם אותו דבר. ומה מציע זכי? עוד מאותו דבר, רק בגדול.

אבל זה לא פלא. כי הדבר היחיד שעולה מהרשת הזאת שלכם זה הרצון להיבחר. שמישהו יבחר בכם! אג'נדה? אין. אידיאולוגיה? צחוק גדול. רק שתהיה רשימה גדולה, שבה עם התקציב הנכון והחשיפה הנכונה בתקשורת – שני הסעיפים היחידים שמנוסחים בבהירות בתוכנית הרשת – יהיו כיסאות לזכי וזנדברג.

אז בבקשה, תכתבו על עצמכם שאתם קדימה, שאין לכם שום רעיון, שאתם רוצים מערכת פוליטית מנוונת, שאין בה כלום, רק שני גושים גדולים שמנסים למצוא חן בעיני הקול הצף. נהדר! זאת פשוט שיטה דמוקרטית מעולה.

מה שצריך להיות זה שתי מפלגות גדולות – ליכוד מול עבודה או קדימה, ומסביבן מערכת פוליטית שוקקת חיים, עם מפלגות שלפעמים גדלות, לפעמים קטנות, לפעמים מתאחדות, אבל לא מוותרות על הדרך כדי למצוא חן בעיני החור השחור שבמרכז. אם הייתם מדברים על איחוד חצי העבודה עם מרצ ועוד כמה ספיחים, מילא. זה הגיוני. זה גם לא מהפכה גדולה אלא הסתגלות למצב הפוליטי, בטח לא שווה את כל המילים הגבוהות שנשפכות כאן. אבל מערכת דו-מפלגתית (ואיפה ישתלבו הערבים, הדתיים, החרדים)? מאוד דמוקרטי. אני באמת מאחל לרשת שתקים את המפלגה הזאת. מוושינגטון. בהנהגת איש בצלם שחולם על כיסא בין הנגבי למופז. איזה ביזיון. ממש דור המנהיגות הבא.

יפה כתבת!