ואולי כבר עדיף להתפקד לקדימה?
ההצטמקות המכאיבה בכוחו האלקטורלי של השמאל מצריכה לצד הדיון האידיאולוגי גם דיון קונקרטי בחלופות להתארגנות במסגרת רשימות. המאמר הנוכחי דן באופציה שאין מרבים לדון בה – התפקדות לקדימה
פוסט אורח מאת איתי אשר*
בטור הקודם ניסיתי להבין מדוע בשמאל הישראלי המוכה והחבול צצות חדשות לבקרים התארגנויות על-מפלגתיות חדשות ("המטה הסוציאל-דמוקרטי", "הרשת", "אפשר אחרת", "חברה אחרת אפשרית" ועוד) ומדוע אף אחת מהן לא עוסקת במשימה האפרורית והחשובה ביותר: פירוק והרכבה של רשימות לקראת הבחירות הבאות. ברשימה הנוכחית וברשימות הבאות אני מבקש לבחון כמה חלופות לבניית רשימות כאלה.
שאלת המפתח שממנה צריך להתחיל היא כמה רשימות אפשר להכניס לכנסת בגזרה בין קדימה לבל"ד ורע"ם-תע"ל. אני משתמש במונח "גזרה" ולא במונח "מחנה", בגלל התהום הפעורה בין שמאל ציוני ללא ציוני בציר המדיני-בטחוני. לדוגמה, דב חנין ועמיר פרץ יכולים להסכים לחלוטין בנושאים כמו הפרטה, התאגדות עובדים ומס חברות, אבל כאשר פרץ היה שר ביטחון וניהל מבצעים בעזה ובלבנון, דב חנין עמד על הבמה בהפגנות שבהן פרץ כונה רוצח ילדים. אם לא נראה את פרץ וחבריו ואת חנין וחבריו רצים לכנסת באותה רשימה, זה לא יהיה בגלל ענייני עלבונות ואגו, אלא בגלל הבדלי גישה אמיתיים, וגם בגלל חישוב אלקטורלי קר.
רקע במספרים
בבחירות האחרונות התמודדו בגזרה הזו 6 רשימות מתוך 34 רשימות בסה"כ: מפלגת העבודה בראשות ברק (13 מנדטים), מרצ (3 מנדטים), חד"ש (4), התנועה הירוקה-מימד (כ-28 אלף קולות, הרבה מתחת לאחוז החסימה), והרחק מאחור – ישראל חזקה ודעם. אבל הן קמפיין הבחירות של העבודה בראשות ברק והן התנהלותה לאחר הבחירות מציבות אותה למעשה מימין לקדימה וקרוב יותר לליכוד, ולכן הייצוג האמיתי של הגזרה הזו בכנסת ה-18 הוא כ- 12 מנדטים בלבד ולא 20 (חד"ש, מרצ, וחמישה ח"כים מסיעת העבודה – קבוצת הארבעה ושלי יחימוביץ'). לשם השוואה, בכנסת ה-13 היו לגזרה הזו 59 מנדטים. ואח"כ - 48 מנדטים בכנסת ה-14, 41 מנדטים בכנסת ה-15, 30 מנדטים (לא כולל אחמד טיבי) בכנסת ה-16, ו- 27 בכנסת ה-17. רבבות מלים כבר נכתבו על הסיבות להתרסקות השמאל, אך לצורך הדיון כאן חשוב לשים לב שלא הפיצול המפלגתי הוא שגרם לקטסטרופה, בוודאי לא בבחירות 2009 שהתאפיינו ברתיעה של הבוחרים ממפלגות קטנות וזעירות. לדוגמה, אילו כל מצביעי התנועה הירוקה מימד (כמוני) היו סותמים את האף ומצביעים לרשימתו של הגנרל ברק, התוצאה היתה קרוב לוודאי עוד אצבע בכנסת (ד"ר עינת וילף) לטובת מדיניות ההפרטה. אם כולנו היינו מצביעים למרצ, זהבה גלאון היתה בכנסת, שזה נחמד אבל לא ממש משנה את התמונה הכללית. לעומת זאת, אם עוד כמה מנדטים של העבודה היו זולגים אל קדימה, לביבי נתניהו היה הרבה יותר קשה להפריט קרקעות, ואולי הוא אפילו לא היה ראש ממשלה. וזה בדיוק הפרדוקס: קדימה של לבני ואדלר תורמת לחיסול השמאל הרבה יותר מרשימות קטנות כמו הירוקה-מימד או דעם, אך במצב הנוכחי היא הולכת ונכנסת לתפקיד שמילאה בעבר מפלגת העבודה.
תסריט א' – להשפיע מבפנים על "קדימה"
זהו תסריט של חוסר ברירה. לפי תסריט זה מכירים פעילי השמאל בחוסר היכולת לבנות כוח פוליטי אפקטיבי משמאל לקדימה במגזר היהודי, בין אם זה נעשה על גבי פלטפורמה קיימת ומוכרת (העבודה, מרצ, חד"ש) ובין אם זה נעשה בבניית פלטפורמה חדשה (התנועה הירוקה, מפלגה סוציאל דמוקרטית, עם אחד וכו'). פעילים סוציאל-דמוקרטים וותיקים ביסו"ד, ובראשם פרופ' דני גוטוויין, נהגו להסביר בעבר את החשיבות של ההתפקדות המאורגנת וארוכת הטווח למפלגת שלטון כדי להשפיע בה מבפנים, גם אם בתור מיעוט. אלא שהנמשל שלהם – מפלגת העבודה, הולך ונהיה פחות ופחות רלוונטי בתור "מפלגת שלטון". המסקנה – אם רוצים להשפיע מבפנים על מפלגת שלטון עלינו לסתום את האף להתפקד לקדימה כפי שעשו כבר אלפי עובדים מאורגנים ואנשי המגזר החקלאי שנושמים פוליטיקה הרבה יותר ממני ומריחים מהי מניה עם פוטנציאל ומהי ספינה טובעת (דוגמאות להתפקדות מאורגנת של "מתפקדי עבודה מסורתיים" לקדימה:כאן כאן וכאן (התפקדות המונית שכזו יכולה לשנות את אופי המפלגה מהקצה אל הקצה. מיה בנגל (שחשוב להגיד שהיא כתבת חצר של ברק) מעלה תרחישים בכיוון.
התסריט הזה עלול להיות התסריט הרלוונטי היחיד במקרה של שינוי משמעותי בשיטת הבחירות (בחירות אזוריות, העלאת אחוז חסימה) המשחק לטובת הליכוד וקדימה ונגד מרצ, חד"ש, הירוקה-מימד ומפלגות חדשות. במצב כזה ייאלצו אנשי השמאל לקחת דוגמה מעמיתיהם בבריטניה, שם רוב הפעילות של השמאל מרוכזת בהתארגנויות רדיקליות בתוך הלייבור (יש גם מפלגת שמאל ממש משמאל ללייבור, שהספיקה להתפצל ולהתפייס מאז הקמתה ב-2004, יש לה נציג אחד בפרלמנט…)
אבל רגע, אין באמת הבדל בין קדימה לליכוד!
אני מסכים עם זה רק באופן חלקי. ההתגייסות מעוררת ההשתאות של קדימה למאבק בהפרטת הקרקעות מלמדת אותי שבציר הכלכלי יש שם יותר עמימות ואופורטוניזם מאשר אידיאולוגיה קפיטליסטית מובנית ונוקשה בסגנון ביבי-שטרסלר. זה נכון שההבדלים האמיתיים הם קטנים ממה שהציבור הרחב תופס, אך התפקדות מאורגנת היא בדיוק מה שיכול לקחת את קדימה שמאלה ולהחזיק את מנהיגיה בביצים במחויבות לשלום ולשוויון, בדיוק כפי שעשו הארגזים של פייגלין לח"כים של הליכוד. לכן מובן מדוע התפקדו מאות חברי אגד לקדימה כשמופז היה שר תחבורה, כדי לעצור את תהליך ה"הפרטה" של קווי אגד. אילו קדימה היתה "מפלגת ההפרטות", ההתפקדות הזו היתה חסרת טעם.
נראה לך שבקדימה יתנו ל"פייגלין אדום" להיכנס כל כך בקלות?
ברור שלא. ההבדל בין ההצעה שלי ובין סיפור פייגלין ולהבדיל מיזוג העבודה-עם אחד הוא שפרץ ופייגלין שיחקו על כל הקופה וניסו לכבוש את המפלגה, ואני מדבר על התפקדות כמותית אבל "בחתימה נמוכה", בדיוק כמו זו של עובדי אגד, וועדים גדולים וחקלאים שכבר התפקדו לקדימה. אם כל שלושת המנדטים שהצביעו למרצ היו מתפקדים לקדימה, היינו רואים את הח"כים של קדימה נלחמים הרבה יותר על נושאים ליברליים שחשובים לבוחרי מרצ, ובוודאי שהרכב הרשימה היה כולל יותר "יונים" ופחות "נצים".
אבל זה מגעיל אותי…
חברים, אם אתם רוצים פוליטיקה בלי גועל, לכו לכאן, זה לא עובד. לידיעתכם, גועל יש גם במרצ ובתנועה הירוקה-מימד, לא רק במפלגות הגדולות (והגדולות לשעבר) והשאלה איפה העיסוק בגועל מניב יותר השפעה ברמת המדינה והחברה. כדי לאזן את תחושת הקבס, תמיד אפשר להתפקד לקדימה בצורה מאורגנת ולהצביע בשקט באופן אישי למרצ/חד"ש כמו לא מעט מחברי מפלגת העבודה ב-2009, ובדומה למה שעושים חלק מחברי "מנהיגות יהודית" בליכוד.
*פורסם במקור בעבודה שחורה
החזרה האינסופית על חיבור תסריטים לא תורמת לפעילות הממשית וספק אם אנשים רבים מגלים עיניו בהם.
חיבור של מי מה"מורדים" בעבודה לקדימה שייך גם לתחום הדמיונות הלא רלבנטיים של מפעילי בית הספר לחיבור תסריטים .
חבל על הזמן המבוזבז !!
*פורסם במקור בעבודה שחורה
הנני מרשה לעצמי לחזור על מה שכבר כתבתי לאחר ההתכנסות של "הבמה הדמוקרטית"
התאכזבתי לטובה בכנס של המורדים , ובאמת אני חושב שאין לנו צורך בבמה חדשה ולא בדיבורים נוספים אלה במעשים.
והמעשה המתבקש הוא הקמת גוף חדש אשר יהיה מסוגל ללכד את נאמני תנועת העבודה והשמאל הסוציאל-דמוקרטי הישראלי.
אין צורך לחכות למורדים ולהתפלגותם ממפלגת העבודה, הם יקלטו בגוף החדש בהמשך אם רצונם בכך.
מה שנחוץ היום הם כמה עשרות צעירים אשר יקימו את" העבודה החדשה המאוחדת" , חס וחלילה לא בשם כזה, אלה בשם מקורי ומושך.
קהל היעד הם קודם כל אותם האנשים שלא הולכים להצביע באין חלופה מושכת, וכמובן מאוכזבי העבודה לדורותיהם.
המורדים צריכים להבין שהזמן לא פועל לטובתם ולכן חבל לבזבז זמן.
צריך לשתף שיתוף אמת את אנשי מרץ, התנועה הירוקה, מימד, חדש , על בסיס אישי.
הנהגת הגוף החדש תבחר בהמשך הדרך לאחר קביעת כללי התנהלות פנימיים דמוקרטיים ומקובלים על הכול.
*פורסם במקור בעבודה שחורה