ועכשיו, מה עכשיו

אורי זכי ותמי זנדברג מעדכנים מה הלאה – איך תיראה המשך הפעילות ברשת

 

אז עשינו אירוע, היה מוצלח מאוד. אנחנו רוצים קודם כל להודות לכל מי שלקח חלק: למי שארגן, שהפיץ, למי שסחב כסאות, למי שהתעניין, ובמיוחד למי שהגיע, ששמע וששאל, למי ששלח מייל, הצטרף לקבוצה והביע רצון להשתתף ולהיות חלק מן ההמשך.

את התמונות תוכלו לראות בפוסט הקודם, והודות לצלמות המוכשרות שלנו – מרב ריימונד, גוני ריסקין וסבינה פרנק – אפשר בהחלט לראות גם את האוירה והאנרגיות.

אבל עכשיו – זה זמן ההמשך.

המסר הראשון הוא שהרשת הוא דבר נוכח וקיים. אנחנו גאים בכך שלמרות תחושת הציניות והייאוש הכללי, הצלחנו לקיים מתח פעילות קבוע לאורך חודשים ארוכים, והצלחנו שהארגון הגמיש והיצירתי הזה יקרום עור וגידים ויקבל צורה, צבע ופנים, וגם שייצא לאויר הפתוח ויזכה לתגובות כל כך חיוביות ונלהבות.

הפעילות מכאן תימשך בשני קווים מרכזיים ומקבילים, שיזינו זה את זה:

הראשון, הוא קיום של מפגשים ציבוריים במתכונת פתוחה ומזמינה, אשר יביאו את הקולות המעניינים בפוליטיקה ויעוררו מחשבה ושיח מתקדם. אם במפגש הראשון הפננו המבט אל העבר ועסקנו בפוליטיקה דורית, המפגשים הבאים ירחיבו את הפריזמה אל קבוצות, פנים ודעות שונות ומגוונות של הציבור הישראלי. לא נפחד מעיסוק בנושאים ובשיח עם אנשים שהשמאל לא דיבר איתם ועליהם בעבר, וגם אם הדברים יעוררו דיון ואפילו ויכוח, זה בסדר, אנחנו בעד.

השני, הוא המשך הקו המקביל שהוביל את פעילות הרשת עוד לפני היציאה לציבור, והוא ייסוד של במת דיון פנימית ערה. כפי שהיה עד כה, מפגשי הרשת ימשיכו להתקיים אחת לחודש, והם יעסקו במגוון של נושאים – החל מחידוד ודיאלוג פנימי בנושאים אידיאולוגיים וארגוניים, ועד יוזמה של פרוייקטים ציבוריים שיובילו את פעילות הרשת.

שני קווי הפעולה אינם סגורים ומגובשים סופית. היופי ברשת הוא שלמרות שהקבוצה התגבשה וניתן לדבר עליה כעל דבר מוגמר, הקצוות עדיין פרומים, תהליך ההתעצבות עדיין בעיצומו. זה בדיוק השלב בו כל אחת ואחד מוזמנים לשמוע ויותר מכך – לקחת חלק.

עם זאת, ההישג שהשגנו כבר עתה הוא לרתום צעירים מובילים מכל הקשת של המחנה הדמוקרטי הישראלי – קדימה, העבודה ומרצ, וכן צעירים שעד כה לא לקחו חלק בפעילות פוליטית, בעיקר כי הזירה הזו נראתה חסומה ולא רלוונטית.

רבים אומרים לנו – תרימו דגל מסויים, כאמצעי לרתום אנשים. אנחנו מודים, בחרנו בדרך לא פשוטה – המסר שלנו הוא עשיה והשפעה פוליטית. לא נהיה ציניים ונאמץ נושא – מדיני או חברתי, כקרדום לחפור בו. לדעתנו הבעיה האמיתית שמונעת מישראל לקבל החלטות אמיצות היא חולשת המערכת הפוליטית בכלל ובעיקר המחנה המתקדם, השמאלי שלה.

שמנו לנו למטרה להיות קטליזטור לבניה מחדש של המרכז-שמאל בישראל. אנחנו שואפים להיות גורם משפיע ביצירת גוש גדול ומשפיע שיחזיר את הערכים לשנו למרכז ההשפעה, ויחזיר יציבות למערכת בכלל.

הבלוג הזה וקבוצת הפייסבוק ימשיכו להיות זירת העידכון ושמירת הקשר המרכזית, ובו יעודכנו מפגשי הרשת, יוצעו הנושאים לדיון ויתקיים הדיאלוג. לכולם יש זכות ביטוי, וכולם מעוניינים לשמוע. בהצלחה לכולנו.

 אורי זכי ותמי זנדברג, הרשת

 

6 תגובות

  1. מאת מיכה:

    מסמרים ונוצות, ציפור שלא עפה

  2. מאת נדב פרץ:

    האם יש תוכניות להרחיב את במת הדיון מעבר לאיזור תל-אביב?

    (ואגב, הניסוח 'המחנה הדמוקרטי הישראלי' לא מוצלח. גם חד"ש וגם הליכוד הן גם דמוקרטיות וגם ישראליות. וחבל שחד"ש לא ברשימה שלכם)

  3. כאמור בפוסט – כל התכניות פתוחות לדיון והצורה הסופית תלויה במידה רבה במשתתפים. מה שבטוח – אנחנו לא מתכננים פעולות צבועות או מעושות. התחלנו במקום שטבעי לנו, וכל מי שיצטרף יוסיף את הגוון שלה או שלו.

    הניסוח נובע מאיך שאנחנו רואים את עצמנו כרגע. אין לנו "רשימה", כל מי שששותף לראיה ולניתוח שלנו מוזמן להצטרף.

  4. מאת אורי זכי:

    נדב – אודה ואתוודה: המחנה הדמוקרטי – הביטוי בו השתמשנו – מכוון לא לצורת המשטר או ההתארגנות הפנימית, אלא לאוריינטציה הפוליטית, בהשאלה מהמפלגה הדמוקרטית האמריקאית, אשר מאגדת את כל המרכז-שמאל בארה"ב, ושבשנה שעברה בחרה להנהגתה אדם שייצג דווקא את הזרם השמאלי שלה, מי שהיום הוא נשיא ארה"ב ברק אובמה.

  5. מאת אורי:

    הצעה לדיון בפגישה הפנימית הבאה שלכם:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&blogcode=11384278

  6. שלום תמי,
    קודם כל כל הכבוד על כל היוזמה ואני מקווה שתרקום עור וגידים כמה שיותר מהר.
    בעניין אחר – מכתבייך ושל אחרים ב"רשת" עושה הרושם שמפלגת קדימה מוצגת באור מאוד שלילית שמי שלקחה קולות למרץ ולעבודה ובכלל השמאל. אז אני חייב להגיב על העניין הזה ואני מתכוון לחזור ולהגיד את המשפט הזה בכל הזדמנות שתהיה לי בכל במה –
    רוב רובו של העם היום הוא שמאל! רוב האנשים יודעים שאין מנוס ממדינה פלסטינאית ושביום מן הימים ( מחר, עוד שנה, עוד 10 שנים) תהיה מדינה כזו.
    אין היום כמעט וחילוקי דעות בכל המפה הפוליטית – יש הסכמה כללית שתהיה מדינה פלסטינאית, אך גם יש הסכמה גדולה שכל עוד החמאס שולט בעזה נראה כי אין באמת עם מי לדבר על המדינה הפלסטינאית החדשה.
    אני חייב להודות שלי מה שבוער הם הנושאים החברתיים – וגם זה לא עניין של שמאל ושל ימין. יש כיום התגייסות כללית של רוב העם לכיוונים החברתיים מתוך הבנה כי זהו סרטן שאוכל אותנו מבפנים – אין צורך באוייב חיצוני! אנחנו הורגים את עצמנו.
    לכן ומה שאני בא לומר הוא שתפקידכם ברשת ובכלל של צעירי המדינה הוא להעלות למוקד השיח את הנושאים החברתיים על פני נושאים מדיניים. הפעולות החברתיות והשפעותיהן יהיו גדולות לאין שיעור אל מול נסיון לעורר את השמאל שפשוט חדר לכל חלקי החברה הישראלית.
    השמאל בישראל צריך להיות מאוד גאה שהמושג "2 מדינות ל 2 עמים" הפך קונצנזוס!

    ישר כוח

הוספת תגובה