הגיע הזמן לחילופי דורות בשמאל
ה-סיפור של הבחירות האחרונות הוא כשלון השמאל. מפלגת העבודה בראשות המנהיג הישן-חדש אהוד ברק הגיעה לשפל חסר תקדים בתולדותיה של 13 מנדטים, ויחד עם מרצ שגירדה בקושי את אחוז החסימה הגיעו שתי המפלגות – שרק ב-1992 הקימו לבדן ממשלה – למספר המנדטים של מפלגת ישראל ביתנו של ליברמן.
מסכת התירוצים של שתי המפלגות עתירות הזכויות ההיסטוריות האלה החלה עוד לפני הבחירות. אהוד "עוסק בביטחון ולא בפוליטיקה" ברק, וחיים "ציפי גנבה לנו את הקולות" אורון לא שמו לב למה שהתרחש ממש מתחת לאפם, ולא מבינים עד היום שבפוליטיקה, הציבור אף פעם לא מטומטם, ואלה הפתקים שלו שנספרים בסוף היום.
חצי שנה לאחר הבחירות מצבו של מחנה השלום לשעבר מחפיר אפילו יותר: ברק עסוק בלאגף את נתניהו מימין בעודו משיל מעליו עוד ועוד מחברי סיעתו, ואילו השאריות של מרצ עסוקות בנסיון נואש לשכנע שלמרות שהציבור היוני הצביע קדימה בהמוניו הרי היא בעצם מפלגת ימין בתחפושת.
השבר האידיאולוגי והמנהיגותי שמאלה מהמרכז הוא כה עמוק, עד כי הוא נתפס כמובן מאליו, ואיש אינו חוקר עוד את גורמיו. ברצוני להציע סיבה חבויה למשבר הזה, שגם אם אינה כל הסיפור, יש בה כדי לשפוך עליו מעט אור.
כדי להבין את הגורם המדובר די להסתכל על פניהן של המפלגות: מרצ, מפלגה שזכורה צעירה ובועטת כבר למעלה מ-20 שנה, היתה במשך שתי הקדנציות האחרונות המפלגה הזקנה ביותר בכנסת מבחינת גילם של חבריה, להוציא את מפלגת הגמלאים; בקדנציה הנוכחית שני חבריה הצעירים הם בני 53 ו-45. מפלגת העבודה הכניסה רק חבר חדש אחד – העיתונאי לשעבר דניאל בן סימון.
מציאות זאת בולטת במיוחד על רקע קדנציות סוערות ומלאות בהתחדשות במפלגות הימין ובקדימה, בהן חברי הכנסת ציפי חוטובלי (30), אלכס מילר (32), אנסטסיה מיכאלי (34), אופיר אקוניס (36), אורלי לוי (36) ועוד הם כבר דור שני ושלישי לחברי כנסת צעירים כיואל חסון, ארדן, מילר ועוד שנבחרו בכל אחת מן הקדנציות האחרונות.
לא תמיד היה זה המצב בשמאל. יוסי ביילין, רן כהן, זהבה גלאון, דליה איציק, איתן כבל ואופיר פינס הם רק דוגמאות מעטות לאנשי ציבור שהשפיעו על המציאות שסביבם מגיל צעיר. הדוגמה המובהקת ביותר היא חברי הקבוצה שכונתה "השמינייה" – קבוצה דורית משמעותית שפעלה במפלגת העבודה בשנות ה-80 וה-90 וכללה את חיים רמון, עמיר פרץ, יוסי ביילין, אברום בורג, יעל דיין, נאווף מסאלחה, חגי מירום ונסים זווילי.
חברי השמיניה שאפו – והצליחו – להשפיע לא רק על סדר יומה של המפלגה שלהם – בעיקר ע"י קריאת תיגר על המנהיגים הדינוזאורים – אלא על סדר יומה של המדינה כולה. ביילין הוביל את המו"מ עם הפלסטינים, בכלים חוץ-פרלמנטריים ובכישרון ונחישות יוצאי דופן; רמון ופרץ – איש בדרכו – ניערו את ההסתדרות והעניקו לה חיים; יעל דיין הובילה את המאבק לזכויות אדם ונשים, והרשימה עוד ארוכה.
לקבוצה דורית יש חשיבות לא רק פרוצדורלית אלא גם מהותית. בעולם שבו המדיום הוא המסר, לדרך התקשורת, לשפה, לכלים ולקהלים אי אשר להתחבר באמצעים מלאכותיים. רק אנשים שחיים את הדור שלהם יכולים לייצג אותו נאמנה, ולכן תוצאתו של החסך הדורי הזה בשמאל היא כל כך עגומה.
אבל אולי עוד לא הכל אבוד. בחודשים האחרונים צצות קבוצות ומסגרות שמנסות לנער את האבק ולהזכיר שהכל עוד הפיך. כזו היא "הרשת", קבוצה פוליטית צעירה שאני גאה להימנות על מייסדיה. הרשת מחברת בין צעירים שהמפלגות שפעם השתייכו אליהם איבדו כל משמעות, אבל לא המעשה הפוליטי עצמו. מחר (יום שני, ה-2 בנובמבר) נערוך את כינוס היסוד של הרשת – פאנל בהשתתפות חברי השמיניה מהם אנו מבקשים ללמוד איך הם עשו את זה אבל גם – איך קרה שנותרו הבטחה שלא מומשה. לקח לנו זמן להבין שעתיד הדור שלנו לא תלוי באף אחד מלבדינו. את ההזדמנות שלנו אנחנו לא מתכוונים לפספס.
תמי זנדברג,
חברת מועצת העיר תל אביב-יפו
יש סיבה שהצעירים לא מצביעים. כי הם חושבים שכל אחד דואג לתחת שלו. אז יאללה תמי תני איזה דוגמא אישית, שנרגיש קצת את השמאל. אולי תצרכו להפרד מכמה כיסאות וכמה ג'ובים, אבל תחשבי איזה מסר תעבירי אם תפרשי מהקואליציה (תאטרון הבובות של החולדה) מרעילת התושבים (עוד כבישים ועוד מחלפים) -ניאו ליברלית (מה עם עובדי הקבלן, אמנם הם לא יהיו בלופט היום, אבל חבל ששחכת אותם בכניסה לקואליציה) ולפי חברך למפלגה גם גזענית.
תמי שלום,
נהניתי לקרוא את הניתוח המעמיק שלך על אחת הסיבות לכשלון השמאל – החסר הדורי.
למרות זאת,כמה הערות לגופו של ענין:
1 . יש איזו סתירה פנימית בין ההתייחסות למרצ "הבועטת" לבין הדמויות המובילות את ההתארגנות הנוכחית ( הכוונה לא אליך).
חלק גדול מהפעילים שמובילים בהתארגנות הזאת מצביעים בבירור לכיוון מרכז המפה הפוליטית.עובדה,שבין חברי הפאנל לא
ראיתי איש שמאל (ואצלי איש שמאל הוא סוציאליסט) אחד לרפואה.אם רוצים תנועת שמאל רחבה ובעלת משמעות אז לצד אלה
המושכים לכיוון המרכז חייבים להיות מיוצגים גופי שמאל רדיקאליים יותר ו "בועטים " יותר.
2 . לגבי החסר הדורי – זאת טענה די רגילה של אנשים שלא מצאו מזור לשאיפותיהם בתהליכים דימוקרטיים מקובלים. מאחר
ונסיוני הדל בפוליטיקה של השמאל מצטמצם בכ – 45 שנות פעילות אומר רק זאת, כאשר מנסים לקיים פעילות
חוצות ( הפגנות,תמיכה בעובדים מפוטרים,כנסים אידאולוגיים ועוד) מדוע אנו רואים את אותם בעלי שערות השיבה
שמתייצבים לדגל ? ברגע שהפעילות לא מאורגנת ע"י הצעירים ,מופיע החסר הדורי = חסרונו של הדור הצעיר בפעילות.
3 .אני מציע הסבר פשוט יותר לתופעה שאת מעלה וניתן לסכמו במשפט אחד: לעומת הימין החדור אידיאולוגיה לאומית/משיחית
השמאל עשה סטריפטיז אידיאולוגי ומתייחס לעשייה הפוליטית כסטרט אפ.
ושוב תודה על מאמרך המאלף
ה"שמאל" במצוקה כי פוליטיקאים שטוענים שהם שמאל נכנסים לקואליציות שמנהיגים אנשי הימין, וזה נכון בממשלה כמו גם בעיריית תל אביב-יפו.
איך את מצפה שמישהו ירצה בך כמנהיגת שמאל אם כל מה שאת יודעת זה לספק תירוצים קלושים לכך שאת מצביעה לפי פקודותיו של חולדאי הקפילטיסט?
אורי, תודה על הדיון הענייני. לגופו של עניין:
1. חברי הפאנל היו חברי השמיניה. אלה הם – לטוב ולרע, ואני חושבת שהדיון היה מאוד מעניין.
2. יתכן שאתה צודק. שאיפות פוליטיות הן לגיטימיות ובלעדיהן המשחק הפוליטי הוא משחק ריק מתוכן ומת מאנרגיות. השאלה היא למה בשמאל שאיפות לגיטימיות לא מקבלות מענה, ואם להתייחס לחלק השני של התשובה שלך, יתכן שהסיבה טמונה בכך שאנחנו מנסים לעשות את אותן פעילויות ציבוריות כבר למעלה מ-45 שנה, ללא שינוי, בעוד הציבור כבר נמצא במקום אחר לגמרי, ובדיוק בכך עוסק הפוסט.
3. איני חושבת שהבעיה היא היעדר אידיאולוגיה, אלא היעדר כלים רוולנטיים לתקשר אותה. האירוע של אתמול הוא הוכחה לכך שכשאתה עושה או אומר משהו שאנשים מתחברים אליו, הם יבואו.
ליאור, ג'ובים? סלח לי על חוסר הדיפלומטיות, אבל הדבר היחיד שיש לי לומר על זה הוא פחחחחחח.
אמיתי, איש איש בוחר את דרכו, וכמו תמיד בפוליטיקה, הציבור ישפוט.
חברים!
צריל לצאת לדרך החדשה!
חייבים לטפס על ההרים והגבעות!
חייבים לכתוב סיסמאות ברחובות!
חייבים… חייבים…. חייבים… !!!
אז למה אתם לא עושים?
חברים! יקרים מאוד
צריך לצאת לדרך החדשה!
רק דרכינו תנצח!
חייבים לטפס על ההרים והגבעות!
חייבים לכתוב סיסמאות ברחובות!
חייבים לפתוח את העיניים!
חייבים… חייבים…. חייבים… !!!
אז למה אתם לא עושים?
עמיש,
כן, אנחנו מנסים, תודה. אתה מוזמן להצטרף
אחת הבעיות היא התקשורת ההופכת את המסרים לרדודים, שטחיים ופופוליסטיים יותר. היום פוליטיקאים מצליחים למכור תדמית ולא רעיון. המשחק הפוליטי מתנהל באמצעות ססמאות נבובות והתבטאויות פרובוקטיביות במקום הצגה של רעיונות ותוכניות לטווח ארוך (ראו עלייתו של ליברמן).
לכן, ככל הנראה, אין ברירה אלא להצטרף למשחק של משרדי הפרסום ויועצי התקשורת ולנסות למכור סיסמאות. אין ברירה אלא לרדד את המסר על מנת לקבל תמיכה רחבה מהציבור.
המשחק הפוליטי השתנה, וה"דינוזאורים" שאת מתארת מהשמאל ככל הנראה לא הפנימו את זה ומכאן ההתרסקות בבחירות האחרונות.