11 תגובות

1. מאת עידן:

   30 באוקטובר 2009 בשעה 15:39

   מתנצל מראש עם זה יצא תוקפני אבל כל הכסות האידיאולוגית שאתה נותן לקדימה היא בעיני מוגחכת.ההקמה של קדימה,והסחפות קולות השמאל אליה היא הרבה הודות לגורמים אקראיים ולכוחם העצום של אייל ארד וראובן אדלר.לדידי,קדימה היא אופרטיוניזם עמום במהותו,ולא מפלגה שמשקפת איזשהי מהות ערכית או אידיאולוגית כלשהי. הרי אין באמת חוט אידיאולוגי שקישר בין העזיבה של שמעון פרס ונושאת כליו דליה איציק לצחי הנגבי ושאול מופז,להיפך מופז והנגבי התנגדו אפילו להתנתקות אבל עברו לקדימה אחרי כמה שבועות שהריחו בחושם הפוליטי החריף לאן הרוחות נושבות. יתרה מכך,כשאני שומע את חברי קדימה מדברים בגנות הליכוד.-או העבודה -אני מרגיש בסיטואציה אורווילנית לחלוטין,הרי רוני בר און והנגבי יכלו בדיוק באותה הקלות לשבת בליכוד היום,אין באמת שום קן אידאולוגי שמפריד ביניהם. ובאשר לסחף קולות השמאל אל קדימה כמה דברים:ראשית תאר לך מצב אפשרי לחלוטין שבו שאול מופז היה משיג עוד קבלן אחד במגזר הערבי,על חשבון אהוד ברק . במצב כזה עמי איילון הוא ראש מפלגת העבודה,ושאול מופז ראש מפלגת קדימה,מאות קולות הפרידו בשתי המפלגות מהמצב הזה ,מאות קולות שנשענו על מתפקדים שבכלל לא הצביעו למפלגות בבחירות ושינו את המפה הפוליטית בישראל. אם קדימה עדיין הייתה מקבלת את קולות השמאל בראשות מופז? הרבה מהקולות שקיבלה קדימה נבעו ממהלך הלוויתני של מרכז מפלגה לבחור את ברק,מבחירה בלבני על חשבון מופז,וכן מהספין הגאוני לכאורה של אייל ארד ואדלר-כנראה בשיתוף עורכי העיתונים- על הפער המתקזז כין ביבי ללבני בימים האחרונים שסחף מאות אלפי חרדי ביבי אל קדימה. למציעי השמאל להצביע לפוליטקאים ימנים יותר קל סוציולוגית וחברתית שהם לא תחת המותג בעל המטען הההיסטורי ליכוד.ההתפרקות של מרצ נובעת מעבר למיתוג הבעייתי של פוקוס אישי על חיים אורון שעם כל החיבה אליו הוא קצת פרווה,במקום התמקדות באג'נדה כלשהי ובמפגה עצמה .וגם מאותם גורמים. שני הוריי למשל שהצביעו מרץ במשך שנים,בחרו קדימה תחת פאניקת הביביהו. כמו כן הבחירות לראשות עיריית תל אביב יצרו סחף טרנדי(ובעייתי מאוד) לכיוון חד"ש.זה שאתה רואה את העובדה שאתה לאומי מאוד מתנגשת עם היותך "שמאלני" היא היא אחת הבעיות הרציניות של השמאל היום כפי שהיטיבו לנסח בדרכם הוולגרית אלדד והספרי. האתוס של רבים בשמאל היום מורכב מניכור וזלזול והתנשאות ולא מאהבה,אבל השמאל השורשי המסורתי זה שגדל בנוער העובדבמחנות העולים אינו מרגיש שום סתירה בין הדברים,הסטירה מגיעה כשהוא מגיע לחברון.
2. מאת תמי זנדברג:

   30 באוקטובר 2009 בשעה 19:41

   עידן היקר (סלח לי על כינוי החיבה עוד טרם שאנו מכירים…)

   אני חוששת שאתה מייחס חשיבות רבה מדי לקמפיינים ואסטרטגים ופחות מדי למציאות ולשכלו וחוש ריחו של הציבור. לא הקמפיין של קדימה ולא זה של מרצ הביאו למציאות שאנו רואים היום, אלא תהליכים פוליטיים וחברתיים ארוכי שנים שבסופם הציבור שופט נכוחה כל מפלגה בדיוק כמו שהיא – וגם מתגמל אותה בהתאם.
3. מאת יובל כץ:

   30 באוקטובר 2009 בשעה 20:39

   אסור להמעיט בחשיבותו של קמפיין מוצלח, ההצלחה של לבני בקרב נשים, הקולות שעברו לשם גם ממרצ וגם מהעבודה, ההצלחה של ליברמן באמצעות סיסמאות נבובות ללא כיסוי, נכון שזה חלק מתהליכים שהתחילו הרבה לפני אך עדיין קמפיינרים עשו הבדל גדול.

   ודרך אגב, שמאל יכול להיות לאומי, ציוני ופטריוט לא פחות מהימנים שמתיימרים להיות, אחת הדרכים, לא להעלב אם שואלים אותך אם אתה חוגג את יום העצמאות כמו שנעלבה הח"כית לשעבר זהבה גלאון.
4. מאת נועם שיזף:

   31 באוקטובר 2009 בשעה 14:05

   פרט לבלבול במאמר בין כל מיני מונחים ועניינים – ליברליזם, סוציליאליזם, שטחים וארץ ישראל – התחושה שעולה היא שהשמאל הישראלי (אם קיים דבר כזה), ממשיך לדבר עם עצמו בכל מיני מסגרות אקסקלוסיביות, והדבר היחיד שמשתנה הוא שמבחירות לבחירות המסגרות האלו נעשות יותר קטנות.

   כמו שמדינת ישראל משוכנעת שאם היא תגיע להסכמה פנימית על הפיתרון עם הפלסטינים הכל יהיה בסדר, ולא טורחת להקשיב לעולם או צד השני וסופה שהיא מבודדת ומדברת עם עצמה, ככה השמאל חושב שהוא יכול לדבר עם עצמו ולהגיע למסקנה מה הפלטפורמה האידיאולוגית שנחוצה למדינה, ואז כל הציבור יחזור בהמוניו להצביע אמת או מרצ או קדימה. התוצאה היא מסמכים מקושקשים כמו של הספרי ויניב ועוד כל מיני ירקות מהסוג הזה.

   בקיצור, בלי הערבים זה לא יילך.
5. מאת יובל כץ:

   31 באוקטובר 2009 בשעה 15:18

   הכיוון של השמאל הלאומי, המניפסט של הספרי ויניב זה הדבר היחידי, היחידי שיחזיר את הציבור להצביע בהמוניו למפלגות שמאל, הרעיונות כיום – אנכרוניסטים, לא רלוונטים, לא מעניינים ועובדה – הציבור לא מצביע!
   מה אכפת לי כשמאלני להיות צודק, נאור, מוסרי, אידיאליסט וחברתי אם אין לי מנדטים שמייצגים אותי בכנסת?
   מה זה שווה? מצטער עת הבוטות אבל אם הם לא מביעים לנו מצביעים אני מבחינתי שכל הערכים האלה יכנסו לי לת*ת, בלי מנדטים אין מדיניות.
6. מאת תמי זנדברג:

   31 באוקטובר 2009 בשעה 16:23

   נועם יקירי,

   אני מסכימה איתך עקרונית שהצטמקנו ולא השכלנו בזמן להבין זאת, אבל אני יותר ויותר חושבת שאנחנו צריכים קודם כל לדבר עם עצמנו. מי שמדבר עם עצמו ועל עצמו בכנות ובאותנטיות, הציבור ירגיש זאת. מי שמנסה להתחנף – קיבל ויקבל בעיטה, ובצדק.
7. מאת עמיאל גווילי:

   31 באוקטובר 2009 בשעה 21:51

   אז מה אתה מציע לשבור? את קדימה? את מפלגת העבודה? או את מרצ? סליחה, אבל מכל מאמר השבירה הזה לא הבנתי מה המפה הפוליטית שאתה מציע. כחבר קדימה, שחובר לאנשי מרצ לצורך הרשת: מה החזון שלך? האם לדעתך מרצ צריכה להשתלב בקדימה? האם אתה מתכוון להשלים את המסלול ולעבור למרצ?
   או שמא בהצעה שלך לשבור את דפוסי המחשבה המקובלים אתה קורא לאנשי מפלגתך לאמץ הלכה למעשה את התפיסה הרעיונית של מרצ, ואז לבטל את המפלגה הזאת ממילא?
   שוב חברי הרשת מציעים ערפול מושגי, ערפול פוליטי, ערפול עמדות. למעשה, במאמר שמאלני זה של חבר קדימה, אני מבין שאין לכם חזון למפה פוליטית חדשה אלא ההיפך – בשיתוף הפעולה חוצה המפלגות שלכם אתם רק שואפים להגביר את הדמיון בין המפלגות, שממילא רב. גוש ליכוד-קדימה-עבודה-מרצ (ויש המוסיפים גם את ליברמן), שההבדלים הדקים בין חבריו הם שבטיים ולא עקרוניים.
   אני מופתע מאוד מחבירתם של אנשי מרצ לוידרמן. אחרי שלבני סחפה את מצביעיכם, אתם נותנים יד לחבר קדימה לחזק את האפיל השמאלי של המפלגה הזאת. אין לי בעיה שקדימה תתחזק, אבל מה האינטרס שלכם בכך?
   הרי ברור שהמפתח לסידור המפה הפוליטית הוא פיצול מפלגת העבודה. חציה הימני צריך לחבור לקדימה וליצור את מפא"י החדשה. חציה השמאלי צריך לחבור למרצ, יוזמת עיר לכולנו, ולשברירי הרשימות שאכלו בה בבחירות האחרונות ולהציע חלופה סוציאל דמוקרטית אמיתית למרכז. ואולי, הצד הימני של קדימה (מופז, הנגבי ושות') צריכים לחזור לליכוד. זהו. זה יהיה סוף האופורטוניזם.
   אבל מה זאת האורגיה קדימה-מרצ שאתם מציעים? מה אתם מסתירים?
   אני חושב שהמטרה היחידה שלכם היא פוליטית-אגואיסטית: לסמן את עצמכם כמועמדים לרשת את הח"כים הנוכחיים. אז למה לבלבל לנו בשכל ביומרות גבוהות וחסרות פשר? העמימות של הרשת רק מתחברת יפה ללופט של קסטיאל ולשמינייה: זה פוליטיקה נטו, בלי מעשים, בלי אידיאולוגיה, ובלי יושר. רעש, אבק ואלכוהול בעיני מישהם. שיהיה לכם בהצלחה.
8. מאת נועם שיזף:

   31 באוקטובר 2009 בשעה 22:05

   תמי – בעיקרון אני בעד כל פעולה, בטח כשהיא באה מאנשים שאני משוכנע בכנות כוונותיהם (: התגובה שלי היתה ספציפית למאמר, לא ליוזמה, וכאן דעתי היא שבמקום לחפש את החצי מנדט שמתגלגל בין מרצ לעבודה, צריך ללכת על העשרים שנמצאים משמאל לנו – אלא שזה כולל מהפכות רציניות באופן שבו אנחנו תופסים את המדינה הזאת ואת המקום שלנו בתוכה.

   יובל – אם לדבר (ובהמשך גם להתנהג) כמו ליברמן זה מה שיחזיר את ההמונים לשמאל, אז אני מוותר על ההמונים ועל מה שאתה קורא שמאל. אבל יש לי חדשות בשבילך: העם מבין טוב מאוד שאתה עובד עליו, והוא בסוף יצביע לליברמן האמיתי, ובצדק.
9. מאת יובל כץ:

   31 באוקטובר 2009 בשעה 22:33

   מה הקשר לליברמן? אם אנחנו רוצים לסיים את הכיבוש, אז צריך מנדטים בשביל זה.
   אם אנחנו רוצים לפנות תקציבי ענק מהשטחים לחברה וכלכלה בשביל זה צריך מנדטים.
   אם לשמאל תהיה אידיאולוגיה רלוונטית וחזון ברור ומציאותי, אם הוא יגבש משהו חדש ולא יחזור על מנטרות אנכרוניסטיות יש לזה קהל, אם לא שמתם לב אפילו ביבי אומר 2 מדינות ל2 עמים, הרעיונות כבר שם, זה במיינסטרים ועדיין השמאל קטן.
   אני בכל אופן מעוניין בסיום השליטה על הפלשתינים והפניית תקציבים לחברה, כלכלה סוציאל דמוקרטית, בשביל זה צריך תוכנית שגם תעבוד ראלית ותוכנית כזאת גם תביא מצביעים, זה הולך יד ביד הרי הציבור לא טיפש נכון? הכיוון של המניפסט זה הכיוון, זה שמאל, שמאל לחלוטין אבל אחר.
10. מאת אורי סבח:

    8 בנובמבר 2009 בשעה 0:11

    שכחת עוד חבר בנוער בית"ר (העולמית) – אברהם הירשזון
11. מאת עידן לב-רן:

    16 בנובמבר 2009 בשעה 13:07

    חברים יקרים,
    אני חייב להגיד שנמאס לי לשמוע את ההתבכיינות הלא אמיתית של השמאל בישראל.
    אין היום בישראל ימין או שמאל – יש רק מרכז שהוא בכלל שמאל של פעם:
    אין היום כמעט אף אחד במפה הפוליטית (פרט לקיצוניים) שאינו יודע כי בסופו של דבר תקום מדינה פלסטינאית. לכולם ברור שישראל לא מסוגלת לשלוט על עם אחר לנצח ובאמת כולם כולל חסידי זבוטינסקי הגדולים מודעין לכך שעל מנת שנשאר מדינה יהודית אין ממש ברירות ובסופו של תהליך השטחים יוחזרו ויהפכו למדינה פלסטינאית.
    גם מבחינה כלכלית כבר ממזמן אין שמאל וימין – כולם יודעים שרק קפיטליזם ללא מנגנוני בקרה של המדינה יכשל כפי שראינו במשבר האחרון וגם הסוציאליזם או נכון יותר הקומוניזם נכשל כליל – יש הסכמה מקיר לקיר שהדרך צריכה להיות קפיטליזם כפי שקיים היום רק עם תמיכה גדולה יותר של המדינה בכוחות השוק כמובן באוכלוסית החלשות.
    מה שאני בא להגיד הוא שאין היום כמעט הבדלים בין מפלגת העבודה, קדימה והליכוד – רוב רובו של העם נמצא בנקודה מאוד ברורה על המפה והיא מעין שמאל של שנות ה 70. "רעיונות השמאל חילחלו לכל האוכלוסיה" נאמר ע"י משהו וזה כל כך נכון.
    הגיע הזמן שנפסיק להסתכל על מחנה השמאל כפרה קדושה! רוב העם היום הוא שמאל!
    הסיבה ששמאלנים רבים בחרו קדימה היא רק בגלל ציפי ליבני שנתנה איזשהו זיק של עתיד של תקווה. לכן אל לנו לפסול את קדימה וגם לא את הליכוד לשינויים הגדולים שכולנו רוצים שיקרו כבר במדינה – אנו חייבים לקחת היום את הרגע ההיסטורי הזה שכמעט ואין הבדלים באידיאולוגיות ולמנף אותם להצלחות מדיניות. אני לא אוהב את ביבי – אבל עושה הרושם שהוא הבין את תמונת המצב במדינה. הוא בחיים לא היה אומר "2 מדינות ל 2 עמים" אם לא היה יודע בודאות שזה רצונו של רוב העם.
    והכי חשוב – להפסיק לריב! ולשים את האגו של כולנו בצד.