לאור קריאת התגובות כאן ותגובתה של תמר,דבר אחד בטוח ,הדרך להתחדשות השמאל ארוכה,ארוכה מאד.מי שאצה לו הדרך יגיע (נמרוד צודק בענין זה) לאותו מבואי סתום שהגיעה השמיניה ויגיעו אליה גם ההתארגנויות במרתף של קסטיאל. חברים,לא בושה ללמוד ,לא בושה להקשיב לנסיונם של אלה שהיו כבר ברגעי השפל ורגעי ההצלחה.
קורות העולם של ה "שמאל" מלאים בנסיונות לתפוס את השור בקרניו מבלי לדעת מה בתוכו.עצם ההגדרה שמאל נועדה לטשטש את התמונה. אין דבר כזה שמאל מבחינה פוליטית.יש אנשים שמאמינים במניפסט הקומוניסטי,יש אנשים שתפיסת העולם שלהם מובלת ע"י המופת של קובה וצ'ה גאוורה שדרך אגב המרחק ביניהם וטרוצקי לא רב ויש אנשים שתפיסת עולמם סוציאליסטי מובהק אם כי לא הסוציאליזם האוטופי של מרקס אלה סוציאליזם של תוצאות שפירושה שליטה בנכסי המדינה,בעלות ציבורית על שירותים שבצידה בעלות פרטית על אמצעי הייצור תוך כדי רגולציה ובקרה של השלטון עליה עם הגדרות מאד מדוייקות לבלימת תופעות של פערי אוכלוסיות סוציו אקונומיות.
אני יודע שאלה מילים גבוהות ויש לי רק פתרון אחד ליישמם: לצאת לרחובות ,לכיכרות ולדבר ,לדבר עם כל אדם, עם כל בעל עסק קטן,פועל,אם חד הורית ,רק על מה שבאמת לוחץ להם מבלי להפליג לנושאים ברומו של עולם. אולי זה יתן סיכוי ליצירת מעמד שיודע שעושקים אותו והוא מוכן להתייצב נגד העושקים.

ושוב,אני מציע ברצינות להפסיק לפלג את המעט שיש לנו

מילא הלופט של קסטיאל (מפגש הבא ב"מסה" או בבר של רפאל) מה שלי הציק ואף העציב היה שהמארגנים משוכנעים שנדרש די ג'י כדי לשכנע קהל צעיר לבוא ולהתרשם ממה שיכול להיות צוהר, פתח למשהו אחר, טוב יותר. מציק לי שאחד הכותבים כאן טרח בפעם האלף לציין שלא עוד אירוע במרתפים החשוכים של השמאל הזקן בא לאמר(ואמר) צוותא- לא אתנגד להתכנס שם או בשכונת התקווה ובכל מקום בו ארגיש שמשהו עומד להשתנות ואקשיב לדברי טעם (ספק אם השמיניה יספקו את הסחורה, נחיה ונראה) אז יש קסטיאל ויש שתיה ומוזיקה ורינה מצליח\ נקווה לטוב

[...] צעיר. הדוגמה המובהקת ביותר היא חברי הקבוצה שכונתה "השמינייה" – קבוצה דורית משמעותית שפעלה במפלגת העבודה בשנות [...]

נמרוד, אם מה שאתה מציע למצביעי קדימה והעבודה בתל אביב וברעננה זה את השמיניה, אתה לא מציע להם שמאל חדש אלא מרכז ישן.

תומר – ברוטשילד פינת הרצל נאמו גם ערבים ונכחו גם ערבים בקהל. אם מה שיש ל"הרשת" להציע זה עוד התארגנות נטולת שת"פ עם ערבים, אז שוב – זה לא שמאל חדש, זה מרכז ישן.

אם כל מה שאתם מציעים זה עוד מפלגת העבודה ועוד מרצ, אתם לא מציעים שום דבר חדש.

תיקון עובדתי קטנוני למר סנדי:

"אפשר אחרת" קיימה אף היא אירוע השקה – בתיאטרון "הסטודיו" בתל-אביב. למקרה שמישהו תהה, לא נצפה רוב של תושבי ג'יסר-א-זרקא במקום. את הפעילות הבאה שלה – הפגנה נגד תקציב המדינה, אירגנה בשדרות רוטשילד פינת הרצל או נחלת בנימין, לא זוכר. גם שם, אם מישהו תהה, לא נצפה רוב לתושבי ג'יסר.

רוצה לומר: האתגר של המשאלה-ישראלי הנכה-סוציולוגית הוא הרבה יותר עמוק ממקום ההתכנסות הראשוני, ואני מציע שלא נהיה פשטניים.

לא כל 'קהל רחב' הוא עובדי קבלן מדוכאים משדרות. יש גם קהל רחב בתל אביב, רעננה, רמת-השרון וגבעתיים. השמאל החדש צריך להתרומם מברית חברתית בין המעמד הבינוני לבין המעמד המוחלש.
אם אתה רוצה לוותר מראש על כל האשכנזים שמגוש דן מצביעי קדימה והעבודה השבטיים – זו האסטרטגיה הפוליטית שלך.
הרשת היא אמצעי לפנות לקהלים ש'אפשר אחרת' לא פונה אליהם. אין שום תחרות בין השתיים, ואני חבר בשתיהן, אני רואה אותן כמשלימות וחלק מאותו מאבק.
חבל שמר סנדי שבוי באיזו טהרנות שמאלנית שמסרסת מראש כל פעילות.

אוי נמרוד, נמרוד.
אתה כותב "השמאל בעבר ידע לעשות את זה (ע"ע היחס של ההסתדרות אל הפועל בכדורגל בשנות ה-40 וה-50) ובעשורים האחרונים הוא החליט להסתגר באיזו בועה סופר אליטיסטית".

אתה יכול לענות לי מהו הלופט של אלון קסטיאל אם לא בועה סופר אליטיסטית? מי הולך לבלות בלופטים של קסטיאל אם לא האלפיון העליון? אתה באמת מנסה לטעון ברצינות שיש הבדל בין צ'יקי שיושב בריף ראף לצ'יקי שיושב בלופט של קסיטאל?

ככה אתה מתכוון לבנות שמאל חדש? ככה אתה מתכוון לפנות ל"קהלים רחבים"? עובדי קבלן מנוצלים מבלים בלופט של קסטיאל? מובטלים משדרות מבלים בריף ראף? אתה פשוט מגוחך!

ולמיקי:
עופר כבר ענה לך.
אפשר אחרת, עוד התארגנות שמאל חדשה שקמה קצת לפניכם, פתחה את הפעילות שלה בג'יזר אל זרקא, הישוב (המוכר) הכי עני ומנודה בארץ.

פשוט תשווה את ג'יזר אל זרקא מול הלופט של קסטיאל. אני חושב שההשוואה ממצה היטב את ההבדלים בין שתי ההתארגנויות.

(ואני לא בין היוזמים של אפשר אחרת).

בלופט החדש של קסטיאל?

לא נראה לי שכככה בונים שמאל חדש.

מיקי, ביקשת הצעות. כבר עדיף להיפגש בג’יסר א-זרקא ליום עבודה משותף בין שלוליות הביוב, או לוותר בכלל על היומרות האלקטורליות ולהסתפק בקידום החרם והסנקציות נגד הכיבוש, שבהתעצמותם יוכלו לגרום לכך שמפלגות הימין יהיו אלה שיסיימו את הכיבוש (ואחרי זה המשחק ייפתח מחדש)

נמרוד, נראה לי גם חיוני להזכיר את ההתבטאויות העקביות של רמון בעניין פשעי מלחמה, ואת שותפותו בפשעי מלחמה כחבר בכיר בממשלה, כדי להבין את השמינייה. גם לגבי עמיר פרץ שר הביטחון צריך להזכיר את זה. דיון חברותי עם האנשים האלה, בלי להעלות את סוגיית הדם על ידיהם, נראה לי עקר. זו הייתה הרי התימנותם (מהמילה "ימין") הבוטה ביותר.

שלום למגיבים,
אמנם אני לא מכיר אתכם באופן אישי, אבל יש לי שאלה פשוטה אליכם לא נמאס לכם להיות כל כך ממורמרים בקשר להכל. הכל לא מוצא חן בעיניכם, הכל לא לרוחכם . בעיני אחד קסטיאל אינו לגיטמי בעיני השני נמרוד ברנע במקום לבקר ולצאת נגד כל דבר שקיים או שנעשה אולי תציעו כאן או בבמות אחרות הצעות מעט יותר קונסטרוקטיביות. עם זאת, ודאי ההצעות שלכם תהיינה כאלה שתבקשנה להרחיק עוד אנשים מהעשיה במקום לצרף אותם אליה. אז שיהיה לכם בהצלחה בדרככם, אני מעריך שלאנשים שיחליטו להצטרף למיזם של הרשת יהיה בדרכם.
הניתוח של נימרוד מאוד מעניין בעיקר מכיוון שהוא השכיל ללמוד מהנעשה בעבר בשמאל הישראלי, אני לאו דווקא מסכים איתו לגביו באופן מלא, אבל זה לא ממש משנה.
כל הכבוד על היוזמה , כל הכבוד על הרצון לעשות ובעיקר סחתן על הרצון להגדיל את המעגל ולא להשאיר אותו רק ליושבי ריף ראף למיניהם.

אוי היומרה. העסקן נמרוד ברנע מנתח את התרסקות השמאל במונחים עסקניים של פוליטיקה פנים מפלגתית, והמעבר בין הדורות. כנראה שכשמכנסים יחד את הבוגרים הפחות מוצלחים של העסקונה המפלגתית, ככה נראה הסיפור העצוב של השמאל: הוא פשוט לא מצליח לעבור מדור לדור. תקוע המסכן! בסך הכל צריך לתת לו פוש קטן, כדי שינחת בידי-אובמה של השלוש-עשרייה החדשה.
אבל תנו לנו ביומרה: "פוליטיקה מתקדמת", "אלטרנטיווה לשמאל הממוסד". חוג רעיוני עאלק. זאת אותה פוליטיקה עבשה, של גוזלי-פוליטיקה שנתקעו בלול קטן מדי, ומנסים לעשות סיבוב על תמימי הדרך כדי לאסוף קצת אנרגיה לסבב ההתעסקנות הבא. כי היומרה האמיתית היא זאת שאתם רק מרמזים עליה: "אנחנו! אנחנו ההנהגה הבאה! איך אתם לא רואים?" (אולי כי אין מה לראות?)
אבל אי אפשר להחזיק יומרה בלי תחכום. ואין שום תחכום בכינוס ענקי הרוח של השמינייה בלופט המגניב של קסטיאל. כי זה צועק את הסאב-טקסט יותר חזק מהטקסט היומרני: אנחנו פה בשביל העסקנות ובשביל הברברת.
מרצ מתה בדיוק בגלל זה – העסקנות הפנימית הרגה אותה. השמינייה מתה כי לא היתה לה סבלנות. עובדה – עמיר פרץ הגיע, היה לו כוח לחכות עד גיל 55. לא אצה לו הדרך (עד שהגיע לפסגה, ואז הלכה לו הדרך לאיבוד). אתם גם עסקונים, גם יומרנים, וגם אין לכם סבלנות. כשמאלני, אני נבוך. פאתט.